StarCorp

יעילות הטיפול באמצעות סדים

 

יעילות הטיפול באמצעות סדים מייצבים קשים וסדים רכים בהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה

  D. Littner, A. Emodi-Perlman E. Winocur

  Hard and soft occlusal appliance therapy in TMD: A critical review

  Journal of the Israel Dental Association (in Hebrew), vol 21(3), 2004 52-58

 

ד"ר דן ליטנר D.M.D. M.P.A. *

ד"ר אלונה פרלמן-אמודי .D.M.D*

D.M.Dד"ר אפרים וינוקור **

 

* מדריך,המחלקה לאוקלוזיה ומדעי ההתנהגות, ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

 

** מרצה, מרכז מחלקת אוקלוזיה ומדעי ההתנהגות, ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

 

 

 

 

 

הפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה Temporomandibular Disorder- TMD)) הינו מושג הכולל את כל ההפרעות הקליניות המערבות את שרירי הלעיסה, ו/או את מפרקי הלסת (TMJ Temporomandibular Joint -) והמבנים הסמוכים אליו. קבוצת הפרעות זו זוהתה כגורם הראשי לכאבים שאינם ממקור דנטאלי באזור האורופציאלי ומוגדרת ע"י האיגוד האמריקאי לכאבי פנים כתת קבוצה במסגרת ההפרעות המוסקולוסקלטליות. בשל האופי הכרוני של התופעות ועוצמת הכאב, הפרעות אלו גורמות לפגיעה באיכות החיים של הסובלים מהן. הכאב הכרוני גורם בין היתר גם להתפתחות הפרעות פסיכולוגיות. מספר הפרעות תפקודיות ממקור שונה (שרירי ו/או מפרקי) מתבטאות בסימפטומים דומים, ועל כן ישנה בעייתיות לזהות את המקור על פי הסימפטומים. הסימפטום הנפוץ ביותר הוא כאב (כאבי ראש ו/או פנים). הכאב ספונטאני ולעיתים מתגבר בזמן לעיסה, נשיכה, פיהוק ודיבור. כמו כן, לכאב סימפטומים וסימנים נוספים המתבטאים בהפרעות תפקודיות בתנועת הלסת התחתונה, כגון סטייה במסלול פתיחת הפה, הגבלה בטווח התנועה של הלסת התחתונה או רעשים (קליקים או קרפיטוס) במפרקי הלסת .

טרם נמצא גורם ספציפי מרכזי אשר ניתן להצביע עליו כעל גורם אטיולוגי להפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה. לא נמצאו משתנים גנטיים נוספים, קשר לרקע תרבותי, שייכות לגזע מסוים או למצב סוציו-אקונומי. נראה כי מדובר במצב מולטיפקטוריאלי המערב גורמים ראשיים לצד גורמי חשיפה, גורמים יוזמים וגורמים מנציחים. מרכיבים נוספים כמו טראומה, הרגלים אוראליים (פראפונקציות), גורמים סגריים (אוקלוזליים), גורמים פאתופיסיולוגיים, גורמים פסיכו-סוציאלים וגורמים אנטומיים-מבניים של מערכת הלעיסה אף הם מעורבים (1).

היות שהגורמים להתפתחות ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה הם רבים ופועלים בו-זמנית, הרי שהטיפול המועדף הוא טיפול רב-תחומי. אבחנה מוקדמת של ההפרעות תמנע מהמתרפא סבל פיזי ונפשי רב. כמו כן רצוי לא ליצור פאניקה אצל המתרפאים. יש לזכור שמרבית הסימנים והתסמינים המתגלים באקראיות אינם גורמים לנזק, כי מערכת הלעיסה הסתגלה להם. נמצא שרק כ-5% מבעלי הסימנים והסימפטומים של הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה זקוקים לטיפול פעיל. יש ליידע את 95% הנותרים על קיומה של בעיה פוטנציאלית ולהפנות את תשומת ליבם על הסכנות הכרוכות בביצוע של פראפונקציות. הטיפולים המקובלים הם: טיפול בעזרת סדים סגריים, פיזיותרפיה, טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, היפנוזה, אקופונקטורה וכו'. במקרים מורכבים וקשים במיוחד, לאחר שמוצו כל הטיפולים השמרניים ללא הצלחה, יש מקום לשקול התערבות כירורגית.

הטפול בסד הינו הטפול הנפוץ ביותר אשר יעילותו הוכחה במחקרים רבים (2). נמצא שהטיפול בסד מקל על סימפטומים ב-90%- 70 ממקרי ה- TMD בכלל וההפרעות התפקודיות ממקור שרירי           (Myofascial Pain-MFP) בפרט. הסד קל ומהיר יחסית לביצוע ויכול להוות פתרון סגרי אבחנתי במקרים בהם דרוש שיקום פרותטי נרחב ומורכב.

 

מטרת המאמר הנוכחי כפולה:

1. להביא למודעות רחבה יותר של רופאי השיניים, את נושא ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה ((TMD.

2. השוואת היעילות הטיפולית של שניים מהסדים הנפוצים ביותר: הסד הסגרי המייצב (Stabilization Appliance) והסד הרך (Resilient or Soft Appliance ).

 

על מנת להשוות בין שני סוגי הסדים הללו חשוב להבין מהן מטרותיו של הסד ודרך פעולתו.

מטרות הסד:

1.לייצב ולשפר את פעילות מפרקי הלסת.

2.לשפר את פעילות שרירי הלעיסה ולהפחית את פעילות היתר של השרירים.

3.להגן על השיניים משחיקה ומעומס יתר.

 

על אף השימוש הרב בסדים והדיווחים המפורטים בספרות עדיין לא ברור מהו מנגנון הפעולה של הסד. ישנן מספר תיאוריות המנסות להסביר את פעולת הסד ויעילות הטיפול, אך, כאמור, תקפות התיאוריות עדיין מצויה במחלוקת.

 

     התיאוריות הנפוצות ביותר:

  1. תיאורית אי מעורבות סגרית / Disengagement theory Occlusal (3,4)

לפי תיאוריה זו סגר תקין ללא מגעים או ללא הפרעות סגריות יפחית או יפסיק לחלוטין את הפעילות השרירית העודפת שנגרמת ע"י מגעים אלה. לכן על הסד ליצור סגר עם מגעים סימולטאניים רבים ודו- צדדיים בשיניים אחוריות עם הדרכה קדמית/ניבית.במילים אחרות עליו ליצור סגר סטטי ודינאמי אידיאלי עד כמה שניתן.

  1. תיאורית המימד האנכי / Vertical dimension theory (5,6,7)

התיאוריה סוברת כי על ידי השימוש בסד, הגובה האנכי המקורי של הסגר שאבד יוחזר ויביא לביטול או הפחתה של פעילות שרירית מוגברת של שרירי הלעיסה.

  1. תיאורית קיבוע מחדש של היחסים הבין לסתיים / Maxillomandibular realignment Theory

לפי תיאוריה זו, הלסת התחתונה, מסיבות שונות, נמצאת בסטייה בלתי ניתנת להסתגלות ביחס ללסת העליונה, בתנוחת ה – maximum intercuspation. תיאוריה זו טוענת שרק שינוי לכיוון תנוחה אנטומית ופיסיולוגית יותר של הלסת בעזרת מכשיר סגרי יביא לשיפור או העלמות הסימפטומים.

 

  1. תיאורית מיקום מחדש של מפרקי הלסת / TMJ repositioning theory (8,9,10,11,12)

התיאוריה סוברת כי ע"י שיפור מנח הקונדילים (condyle) בפוסה (fossa) התפקוד של המפרק הטמפורומנדיבולרי וככל הנראה תפקוד המערכת הנאורומוסקולרית ישתפרו.

סברה נוספת היא שע"י שינוי היחסים בין הדיסק והקונדיל (disc-condyle) תאפשר קיבוע אחורי יותר של הקונדילים בפוסה. הסד המאפשר פעולה זו נקרא - anterior repositioning splint"" ועליו לא נרחיב את הדיבור במאמר זה.

  1. תיאורית המודעות הקוגניטיבית / Cognitive awareness theory

התיאוריה סוברת כי השימוש במכשיר אינטראוקלוזלי מעודד את המטופל לשנות את התנהגותו למצב בו פעילות שרירית מזיקה, בלתי נורמאלית או "הרגלים מגונים" כלשהם יופסקו או יפחתו.

  1. תיאורית האינבו/ Placebo effect theory (14,15 )

תיאוריה זו טוענת שהשפעת הסד היא השפעת אינבו (placebo). ואמנם מחקרים מיחסים 40% מהשיפור בכאב ממקור טמפורומנדיבולרי להשפעת האינבו.

 

סד רך –

Soft / Resilient Appliance

 

סד זה, המיוצר מחומר גמיש המותאם לאחת משתי הלסתות, הינו קל מאד להכנה ונוח מאד למתרפא, ולכן זוכה לפופולאריות רבה בקרב רופאי השיניים כאמצעי להגן על המשנן. אחת המגבלות העיקריות של סד זה היא שלא ניתן ליצור סגר סטטי ודינאמי תקין בין הסד לבין שיני הלסת הנגדית, כן לא ניתן ליצור מגעים שווים וסימולטאניים של הסד עם השיניים הנגדיות.

הסדים הרכים יעילים לשם הגנה על המשנן מפני טראומות חיצוניות ישירות בפנים כגון אצל ספורטאים (16,17).

בעבר נעשה שימוש בסד הסגרי הרך בטיפול באנשים הסובלים משחיקת שיניים לילית-nocturnal bruxism (18). במהלך השנים הופיעו מחקרים המטילים ספק ביעילותו של הסד הרך כאמצעי טיפולי בברוקסיזם, במיוחד לאור העובדה ששימוש ממושך בסד עלול לפגוע בתקינות הסגר. יש הממליצים על השימוש בסד הרך בעת הטיפול בסינוסיטיס כרונית, לשם הפחתת הרגישות בשיניים האחוריות .(19) לאחרונה התווספה התוויה נוספת לשימוש בסדים רכים, והיא לשם ביצוע הבהרת שיניים ויטליות (bleaching).

בשנת 1988 ,(20) Harkins et al מצאו שהסד הסגרי הרך יעיל. מטרת המחקר הייתה להדגים את השימוש בסד הסגרי הרך כאמצעי טיפול אבחנתי ו/או זמני במתרפאים הסובלים מכאבים והפרעות המלווים בקליקים של המפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ). אצל 74% מהמתרפאים הופיע שיפור בסימפטומים תוך 10-20 יום. 10% מהמתרפאים לא הפגינו יותר קליקים בפגישות הביקורת, עם וללא הסד בפה. טווח תנועה נורמאלי של הלסת התחתונה ללא כאב מלווה, מצביע לטענת החוקרים על האפשרות כי חלה תפישה מחדש של הדיסק. לאחר מכן בוצע איזון סגר אצל 28% מהמתרפאים אשר הפגינו נקודות מגע בחירות/הפרעות סגריות. לדעת המחבר שיטה זו הינה שיטה נוחה ליצור מצב של "deprogram" לשרירי הלעיסה לפני ביצוע איזון סגרי. המחבר מסביר כי פני השטח השטוחים הסגריים של הסד הרך מאפשרים " auto repositioning " או "self determination of the "mandible וכתוצאה מכך הפחתת הקליקים מהמפרק הטמפורומנדיבולרי TMJ)). תופעת לוואי חמורה של השימוש בסד הייתה שחלו שינויים סגריים אצל 67% מהנבדקים.

 

בשנת 1995 Wright et al(21),ביצעו מחקר קליני אקראי אשר בחן את הערך הטיפולי של הסד הסגרי הרך והטיפול הפליאטיבי בכאבים של שרירי הלעיסה. המחקר השווה את שתי השיטות עם קבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול, על-פי מדד ה- modified symptom severity (SSI), כלומר, פתיחת פה מקסימאלית ללא כאבים, סף הכאב שנמדד באלגומטר לחץ ומגעים סגריים לפרטים עם כאבים בשרירי הלעיסה. המסקנות הסופיות היו כי הסד הסגרי הרך הינו אמצעי טיפול בעל יעילות רבה בצורה מובהקת ביחס לטיפול פליאטיבי או מהלך טבעי ללא טיפול. מסקנה נוספת היא כי הסד הסגרי הרך אינו גורם לשינויים סגריים. אף על פי כן, לטענתם האיזון הסגרי של הסד הרך הינו בעל חשיבות עליונה להצלחת הטיפול.

 

למסקנות הפוכות הגיעו Singh and Berry בשנת 1985, במחקר שהתמקד בשינויים הסגריים והשינויים בפעילות השרירים החלים בעקבות ההפרעות המכניות שנגרמות ע"י השימוש בסד הסגרי הרך. החוקרים בדקו את הממוצעים של המגעים הסגריים המקסימאליים ארבע פעמים במהלך היום. תוצאות המחקר הראו כי הסד הסגרי הרך, אכן גורם לשינויים סגריים (22).

בשנת Okeson 1987 (23),   השווה את ההשפעה של הסד הסגרי הרך מול זו של הסד המייצב הקשיח באותם הנבדקים, על טונוס השרירים הסוגרים במהלך השינה (באמצעות אלקטרומיאוגרף(, ועל ההפרעות הקשורות לתופעת הברוקסיזם הלילי . נמצאה עליה בפעילות הברוקסיסטית אצל 5 מתוך 10 נבדקים בעקבות שימוש בסד רך (נבדק אחד בלבד הראה ירידה), לעומת ירידה בפעילות ברוקסיסטית אצל 8 מתוך 10 הנבדקים שהשתתפו בניסוי בעקבות שימוש בסד מייצב מאקריל קשיח.

לסיכום ניתן לומר כי קיימות מחלוקות רבות בנושא של הסד הסגרי הרך. השאלה החשובה הנשאלת היא האם יעילות הסד הסגרי הרך מספיק גדולה בכדי לחפות על הסיכוי שיחולו שינויים סגריים בעקבות השימוש בו, במיוחד לאור העובדה שהסגר איננה נחשבת יותר לגורם אטיולוגי בהתפתחות תופעת הברוקסיזם או ההפרעות הטמפורומנדיבולריות, ולכן אין לבצע איזון סגרי כאמצעי טיפולי בהפרעות אלו. לאור האמור, אין אנו ממליצים להשתמש שימוש ממושך ללא השגחה צמודה בסד רך היות ויכולה להיגרם החמרה בבעיית המפרק או שינויים סגריים מזיקים.

 

סד מייצב קשיח –

Stabilization Appliance

שמות אחרים המקובלים בספרות:

 

Flat plane, shore (Maxillary), Tanner (mandibular), Muscle deprogramming, Centric relation splint, Night guard.                                                                                          

 

 

 

הסד המייצב הקשיח הינו מכשיר אורטופדי אינטרה-אוקלוזלי נשלף העשוי מחומר אקרילי קשה אשר מונח בין הלסת התחתונה ללסת העליונה. שימושיו העיקריים:

 

1.ייצוב ושיפור הפונקציה של המפרק הטמפורומנדיבולרי.

 

2.שיפור התפקוד של מערכת הלעיסה המוטורית והפחתת פעילות שרירית מוגברת.

 

3.הגנה על המשנן מפני שחיקה.

 

4.הפחתת עומסים טראומטיים מוגברים הפועלים על השיניים.

 

Okeson (24), סובר כי מטרת השימוש במכשיר הינה לבטל חוסר יציבות אורטופדית הקיימת בין המצב הסגרי ולבין מיקומו של ה- condyle.

 

Nelson (25),   מניח כי לסד הקשיח תפקיד בהגנה על הרקמות הרכות מפני הפעילות הברוקסיסטית; מהווה שלב טיפולי ראשון בהפרעות רבות של מערכת הלעיסה; הינו אמצעי טיפולי להפעלת אפקט הפלסבו; בעל תפקיד אבחנתי; עוזר בייצוב שיניים ניידות משנית למחלה פריודונטלית; גורם להרפיית שרירי הלעיסה ובכך מאפשר רישום נכון ומציאת ה- centric relation; עוזר בקביעת המימד האנכי של הפנים לפני שיקום פרותטי; מהווה מכשיר המשמר שיקומים בזמן שחיקת שיניים אגרסיבית; יעיל כשלב ביניים בטיפולים שונים; מסלק זמנית ליקויים סקלטליים כגוןimpinging overbite ; ומשמש כמשמר מגעים סגריים לאחר טיפול אורטודנטי, כירורגיה אורטוגנטית וניתוחים במפרקי הלסת .  

 

Boero (26), מגדיר את השימוש בסד הסגרי הקשיח כאמצעי טיפול בכאבים במפרקי הלסת במקרים של קליקים, קרפיטוס, הגבלות של תנועות הלסת וחוסר קואורדינציה בתנועות הלסת התחתונה.

 

בשנת 1975 Solberg et al (27) , ביצעו מחקר אשר בדק את הפעילות האלקטרומיוגרפית (EMG) של שרירי ה- masseter אצל מטופלים אשר אובחנו כברוקסיסטים. תוצאות המדידה הראו ירידה דרמטית בפעילות השרירים מרגע התחלת הטיפול בסד הסגרי העליון. רמת הפעילות נשמרה נמוכה כל עוד המתרפא השתמש בסד, כאשר הופסק השימוש בסד, רמות ה – EMG חזרו למצב ההתחלתי.

 

בשנת 1997 Davies and Gray(28), בדקו את השימוש בסד הקשיח בשעות היממה השונות במתרפאים אשר אובחנו כסובלים מ-Pain Dysfunction Syndrome. נמצא כי לא קיימים הבדלים סטטיסטיים מובהקים בין פרקי הזמן השונים במשך היממה ולכן ממליצים על שימוש בסד בשעות הלילה בלבד.

 

 

 

בשנת 1993 Holmgren et al (29,30) ,בדקו את השפעתו של הסד הסגרי הקשיח על הפעילות הפרפונקציונאלית בזמן השינה במתרפאים הסובלים מברוקסיזים לילי ומסימפטומים של ההפרעות הטמפורומנדיבולריות (TMD).

 

תוצאות המחקר הראו כי הסימפטומים של ההפרעות התפקודיות במערכת הלעיסה פחתו או נעלמו לאחר הטיפול בסד לילה. כאשר הופסק השימוש בסד חלה הרעה בתוך ארבעה שבועות אצל 80% מהמתרפאים. כמו כן 84% דיווחו על המשך בברוקסיזים לילי.

בשנת 1978 Carraro and Caffese (31) ,ביצעו מחקר שמטרתו הייתה הערכה קלינית של השינויים החלים בסימפטומטולוגיה לאחר טיפול בסדים קשים בלבד. מסקנות המחקר היו כי ניתן להשיג הפחתת רמת הכאב והדיספונקציה ע"י השימוש בסד סגרי קשה. הורדת רמת הכאב הייתה משמעותית יותר מאשר הפחתת הדיספונקציה. 80% מהמטופלים הפגינו שיפור או ריפוי מלא בעת השימוש בסד סגרי קשה.

בשנת  , (32) Dao and Lavigne 1993טיפלו במתרפאים הסובלים מכאבי פנים על רקע שרירי (MFP ). בניסוי קליני זה קבוצה אחת של חולים קיבלה טיפול בסד מייצב למשך 24 שעות ביממה לתקופה של 10 שבועות, קבוצה שנייה של חולים קבלה טיפול סמלי בלבד בסד המייצב,( המתרפאים התקינו את הסד למשך 30 דקות בכל פגישה עם הרופא), קבוצה שלישית של חולים קבלה מעין "סד פלצבו" שאינו מכסה את המשטחים האוקלוזליים ואינו מתערב בצורת הסגר ללבישה 24 שעות ביממה למשך 10 שבועות. רמת הכאב בכל המדדים (כולל כאב ניסיוני בשעת לעיסת שעווה), ירדה אצל כל המתרפאים בלי הבדלים משמעותיים בין קבוצות הטיפול השונות.

בניגוד לכך, במחקר שבוצע ע"י Gavish et al בשנת 2002, נמצא כי לסד המייצב יעילות טיפולית מעבר להשפעת הפלסבו (33). במחקרם שלWinocur וחבריו משנת 2002, הסד נמצא יעיל בטיפול בהפרעות תפקודיות ממקור שרירי יותר מאשר טיפול מינימאלי שהתבטא בהסברת מהות הבעיה בפני המתרפאים. במחקר זה נמצא כי טיפול בהיפנוזה יעיל אף יותר מאשר טיפול בסד בהורדת רמת הכאבים (34). שני המחקרים הללו היו מחקרים קליניים השוואתיים בעלי סמיות יחידה (המתרפא ידע מהו הטיפול המסופק, אך הבודק היה עיוור לקבוצה הטיפולית אליה השתייך המתרפא).

 

מסקנות

ניתן לומר כי על סמך המחקרים הרבים שבוצעו בנושא ולמרות המחלוקות הרבות הקיימות לגבי יעילותו, דרך פעולתו והתיאוריות המסבירות את השפעותיו של הסד הקשה, הסד מהווה דרך טיפול מקובלת ובעלת תוצאות טיפול עם סיכויי הצלחה גבוהים במטופלים הסובלים מהפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה.

קיימים מחקרים רבים בנושא של הסד הסגרי הקשה לעומת כיסוי מחקרי קטן של הסד הרך, עובדה המצביעה על חוסר אמון בסד הרך כאמצעי טיפול ראשוני ל - TMD.

הסד הסגרי הקשה מחקה את תכונות הסגר האידיאלי ובכך מונע סיכונים אשר עלולים להופיע בכל דרך טיפולית אחרת. הסד הרך לעומת זאת אינו מאפשר חיקוי של הסביבה הטבעית בפה בשל היותו רך ובשל הקושי הקיים באיזון הסגר על פי חוקי הסגר המקובלים. רכותו יוצרת פתח להופעת שינויים סגריים בטווח הארוך. השימוש הנפוץ ביותר של הסד הרך הוא כאמצעי הגנה לעוסקים בספורט, החשופים לפגיעות באזור הפנים והשיניים.

לסד המייצב יתרון חשוב בשל היותו מכשיר טיפולי בלתי חודרני והפיך, אך למרות זאת על הרופא המטפל לאמוד את הבעיה המפרקית או שרירית, ולשקול בכובד ראש את מגוון הטיפולים העומדים לפניו לפתרון בעיתו של המתרפא לפני החלטה על השימוש במכשיר זה כאמצעי טיפול.

 

 

 

Reference

 

1. Winocur E, Emodi-Perlman A, Finkelstein T, Sharabi Ventura Y, Gavish A: Do Temporomandibular Disorders really exist? 2003 The Journal of the Israel Dental Association

 

2. Clark GT: Occlusal therapy: occlusal appliances, in The president’s conference on the examination diagnosis, and management of temporomandibular disorders. Chicago, 1983, American Dental Association, p 137.

 

3. Ramfjord SP, Ash MM: Occlusion, Ed 3. Philadelphia, 1983, WB Saunders Co, pp 324-83.

 

4. Posselt U : Physiology of occlusion and rehabilitation, ed 2.

 

Philadelphia, 1968, FA Davis Co,.

 

5. Ramfjord SP, Ash MM: Occlusion, Ed 3. Philadelphia, 1983, WB Saunders Co, pp 236-280.

 

6. Christensen J: Effect of occlusion-raising procedures on the chewing system. Dent Pract 20:233, 1970.

 

7. Rugh JD, Drago CJ: Vertical dimension: A Study of clinical rest position and jaw muscle activity. J Prosthet Dent 45:670, 1981.

 

8. Christensen LV, et al: Delayed onset of masseter muscle pain in experimental tooth clenching. J Prosthet Dent 45: 579, 1982.

 

9. Farrar, W.B. Differentiation of temporomandibular joint dysfunction to simplify treatment. J Prosthet Dent 1972; 28: 629-636.

 

10. Clark G.T. Occlusal therapy: occlusal appliances. In: The Presidents Conference on the Examination, Diagnosis and Management of temporomandibular Disorders.

 

D. Laskin, W. Greenfield, E. Gale, et al., eds. Chicago: ADA Publications1983.  

 

11. Weinberg, L.A. Role of condylar position in TMJ dysfunction-pain syndrome.           J Prosthet Dent 1979; 41:636-643.

 

12. G.T. CLARK. The TMJ Repositioning, Appliance: A Technique for Construction, Insertion, and Adjustment.

 

J of Craniomandibular Practice 1986 ; 4 (1) : 37-46.

 

13. G.T. Clark, Interocclusal appliance therapy. In: A textbook of occlusion. Eds Mohl, Zarb, Carlsson & Rugh. Quintessence Publishing Co. Chicago 1988. pp 271-284

 

14. Greene CS, Laskin DM: Meprobamate therapy for the myofascial pain-dysfunction (MPD) syndrome: A double-blind evaluation. J Am Dent Assoc 82:587, 1971.

 

15. Greene CS, Laskin DM: Splint therapy for the myofascial pain-dysfunction (MPD) syndrome: A comparative study. J Am Dent Assoc 84:625, 1972.

 

16. Seals RR, et al: An evaluation of mouth guard programs in Texas high school football. J Am Dent Assoc 110:904, 1985.

 

17. Garon MW, et al: Mouth protector and oral trauma: a study of adolescent football players. J Am Dent Assoc 112:660, 1986

 

18. Watts DM: Gnathosonic diagnosis and occlusal dynamics. New York, 1981, Praeger Publishers, p 131

 

19. Dawson PE: Evaluation, diagnosis and treatment of occlusal problems. St. Louis, 1974, The CV Mosby Co, p 40.

 

20. Stephan Harkins, Jack L. Marteney, D.D.S., Oscar Cueva, Luis Cueva. Application of Soft Occlusal Splints in Patients Suffering form Clicking Temporomandibular Joints.

 

J of Craniomandibular Practice 1988 Jan, 6(1):72-75.

 

21. Edward Wright, Gary Anderson and Jhon Shulte.

 

A Randomized Clinical Trial of Intraoral Soft Splints and Palliative Treatment for Masticatory Muscle Pain.

 

J of Orofacial Pain 1995. 9: 192-199

 

22. B.P. Singh, D.C. Berry.

 

Occlusal Changes Following use of Soft Occlusal Splints.

 

J Prosthet Dent 1985 NOV. 54(5): 711-715.

 

23. J.P. Okeson.

 

The effect of hard and soft occlusal splints on nocturnal bruxism. JADA 1987 June. Vol 114:788-791.

 

24. J.P. Okeson. Management of Temporomandibular Disorders and Occlusion. 3rd ed. Mosby 1993.

 

25. Stanly J. Nelson. Occlusion, Dental Clinics of North America, Volume 39, No 2, April 1995.

 

26. Boero RP: The physiology of splint therapy: A literature review.

 

Angle Orthod 59:165-180, 1989.

 

27. Solberg WK. Clark GT. Rugh JD.

 

Nocturnal electromyographic evaluation of bruxism patients undergoing short   term splint therapy.

 

28. Davies SJ, Gray RJ. The Pattern of splint usage in the management of two common temporomandibular disorders. Part II: The stabilization splint in the treatment of pain dysfunction syndrome. British Dental Journal 1997; 183(7):247-251.

 

29.Sheikholeslam A., Holmgren K, Riise C.

 

An electromyographic study of the immediate effect of an occlusal splint on the postural activity of the anterior temporal and masseter muscles in different body positions with and without visual input.

 

J Oral Rehabil 1985 Nov; 12(6):483-90.

 

30. Sheikholeslam A, Holmgren K, Riise C.

 

A clinical and electromyographic study of the long-term effects of an occlusal splint on the temporal and masseter muscles in patients with functional disorders and nocturnal bruxism.

 

J Oral Rehabil 1986 Mar; 13(2):137-45.

 

31.Juan J. Carraro, D.D.S., Dr. Odont, and Raul G. Caffesse , D.D.S. Effect of occlusal splint on TMJ symptomatology. J. Prosthet Dent 1978:40 (5): 563-566.

 

 

 

32. Dao TTT, Lavigne GJ, Charbonneau A, Feine JS, Lund JP (1994). “The Efficacy of Oral Splints in the Treatment of Myofascial Pain of the Jaw Muscles: A Controlled Clinical Trial.” Pain 50:85-94.

 

33.A. Gavish, E. Winocur, Y. Sharabi-Ventura, M. Halachmi, E. Gazit
The Effect of Stabilization Splint Therapy on Pain During Chewing in Patients    
Suffering from Myofascial Pain
J of Oral Rehabilitation Vol.29 (pp.1181-1186) 2002.

 

34.E. Winocur, A. Gavish, A. Perlman-Emodi, M. Halachmi, I. Eli
Hypno-relaxation-as-treatment for Myofascial Pain Disorder: A Comparative Study Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology, Oral Radiology and Endodontics, Vol.93(4) (pp.429-434) 2002

 

 

 

Hard and soft occlusal appliance therapy in TMD: A critical review

 

Dr. Dan Littner D.M.D M.P.A *

 

Dr. Alona Perlman - Emodi D.M.D *

Dr. Ephraim Winocur D.M.D **

 

 

 

* Instructor, Department of Occlusion and Behavioral Science, The Maurice and Gabriela Goldschleger School of Dental Medicine, Tel Aviv University

 

** Lecturer, Coordinator, Department of Occlusion and Behavioral Science, The Maurice and Gabriela Goldschleger School of Dental Medicine, Tel Aviv University

 

 

 

Temporomandibular Disorders (TMD) includes: clinical disorders involving the masticatory muscles, Temporomandibular Joints (TMJ) and its adjacent structures.

 

TMD was recognized as a main source for pains in the orofacial area, which are not caused from dental origin, and is defined by the American Academy of Orofacial Pain (AAOP) as a sub-group within the frame of musculoskeletal disorders. Main etiology for TMD has not been found yet.

 

The customary treatments for this disorder include treatment with occlusal splints, physiotherapy, medicaments, behavioral– cognitive treatment, hypnosis, acupuncture and surgery that should be considered only if all conservative treatments were unsuccessful.

 

Occlusal splint is the most common and efficient treatment proved by many studies with a successful rate of 70-90% in TMD patients.

 

The following article reviews the different opinions in the treatment of TMD with special attention to hard and soft occlusal appliances.

 

Based upon much research conducted on the subject, and despite the many existing disagreements regarding its efficacy, its way of action and the theories explaining the influences of the hard splint, the hard splint is a customary application, which has the most successful outcome in the patients who suffer from functional disorders of the masticatory system.

 

Many articles exist about the subject of the hard occlusal splint opposed to the minor research on the soft splint, a fact that may indicate lack of trust in the soft splint as a primary treatment in TMD.

 

The hard occlusal splint, contrary to the soft splints, imitates the ideal occlusal scheme, and prevents the risk of occlusal changes. The soft splint, due to its softness and to the difficulty that exists in balancing the occlusion according to the customary occlusal laws, may influence the mouth’s natural environment. Its softness creates an opening for occlusal changes appearance in the long term.
The most common use of the soft splint is as teeth protective device in sport.

 

 

 

The stabilization splint has an important benefit for being a non-penetrating and reversible appliance. However, despite this, the dentist should evaluate the joint or muscular problem, and consider the various treatments that are available to solve the patient's problem before he decides to use the appliance as a means of treatment.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתף תוכן זה