StarCorp

עששת

עששת – Dental Caries

פרופ' מרק ליטנר* , ד"ר דן ליטנר**

*המחלקה לפתולוגיה אורלית ולרפואת הפה, ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל-אביב, **המחלקה לאנדודונטולוגיה, ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל-אביב.

עששת car·ies (kerēz′, -ē ēz′) מקור המילה מלטינית ופירושה ריקבון decay . של עצמות ובמיוחד שיניים caries קשור גם למילה יוונית kēr שפירושה הרס ומות death, destruction .

עששת מוגדרת כמחלה זיהומית פרוגרסיבית הגורמת להיווצרות אזור רך ורקוב בשן היכול להוביל לאובדן חיות של השן ולהרס השן .

מאז תחילת האנושות ועד היום העששת Dental Caries הנה מחלה זיהומית ששכיחותה גדלה ביחס ישר עם התפתחות הציביליזציה. כיום מחלה זו מתחרה בשכיחותה בדלקת חניכיים ובשפעת. עדויות מוחשיות בצורת משנן מתקופות עתיקות של יותר ממיליון שנים כגון Hominidis Australopithecus מדגימות לנו שיניים עם מוקדי עששת. בגולגולות שנתגלו ב- Cro-Magnon של תושבי כדור הארץ שחיו לפני 25,000 שנים נמצאו שיניים עם עששת. בגולגולות של אוכלוסיות מתקופה הנאוליטית – תקופת האבן 9500 שנה לפני ספירת הנוצרים נמצאה עששת שיניים. מוקדי העששת לא היו מרובים, הפגיעה בזגוגית הייתה מעטה וונפגעו בעיקר האזורים הצווארים של השיניים.


לסת מתקופה עתיקה המדגימה שחיקת שיניים ללא מוקדי עששת

העלייה בשכיחות העששת מיוחסת לשינוי תזונתי וכך גם קרה באוכלוסיה מתקופה נאוליטית כאשר עלתה הצריכה של מזון המופק מצמחים שהכיל יותר פחמימות. העלייה בשכיחות העששת בקרב אוכלוסיית דרום אסיה מיוחסת לתחילת שליטה בטכנולוגיה של גידול האורז.עליה נוספת, אמנם קטנה, בשכיחות העששת נצפתה בתקופת האימפריה הרומית בשל מנהג נפוץ של צריכת מזון מבושל. שכיחות העששת בתקופת הברונזה והברזל נשארה נמוכה אך עלתה חדות בימי הביניים והגיע לשכיחות של כ- 10% מכלל האוכלוסייה. עליה חדה במיוחד חלה במאה ה-17 אחרי התחלת גידול של קנה סוכר זיקוק של סוכר ,אלו הביאו לעליה בצריכת קמח וסוכר בתרבות המערבית. חל גם שינוי במיקום העששת אשר פגעה בעיקר באזורים צווארים של השן עתה הופיעה גם במשטחי השן האחרים ביחס ישיר לעליה בצריכת הסוכר ועמילנים. קיימות הוכחות לעליה בשכיחות העששת בקרב אוכלוסיית האינדיאנים בצפון אמריקה לאחר מפגש עם התרבות האירופאית ובעיקר לאחר שסיגלו לעצמם את הטכנולוגיות לעיבוד שדות התירס , גידול הדלעת והשעועית (בעלי תכולת גבוה של סוכר) במקום הדיאטה המסורתית שלהם שבעבר נסמכה על ציד וליקוט של צמחי מאכל.


הגרף מייצג התנהגות ממוצעת משוערת של שכיחות העששת במשך מאות השנים האחרונות

כיום העששת שכיחה פי 5 ממחלת האסטמה ופי 7 מקדחת השחת. שיעור העששת בגילאים 2-4 עומדת על 18%, בגילאים 6-8 השכיחות עולה ל-52% ואילו בקבוצת גיל 12-17 היא עומדת על 67%, בהערכה 90% מהמבוגרים התנסו בעששת. השכיחות הגבוהה ביותר של עששת נרשמה באסיה ,באמריקה הלטינית ובאפריקה. על פי הפרסומים יותר מ-51 מיליון שעות לימוד אבדו בכל שנה בגלל בעיות שיניים. הרופא הראשי של ארה"ב הגדיר את מחלת העששת כאפידמיה שקטה THE SILENT EPIDEMIC אשר פוגעת באוכלוסיה החלשה והפגיעה של ארה"ב: ילדים מבתים עניים, קשישים ורבים מקבוצות אוכלוסיה חלשה.

העדות הקדומה ביותר לגבי הגורם להיווצרות העששת הנו כיתוב שומרוני שנכתב כ- 5000 שנים לפני הספירה הנוצרית המתאר "תולעי שיניים" כסיבה לעששת. אמונה זו הייתה גם נפוצה בקרב ההודים, המצרים, היפנים וסינים. בגולגולות מתקופה של 7000-5500 לפנה"ס הנוצרית שנמצאו בפקיסטן נמצאו קדחי חורים בשיניים.

הרופאים המוסלמים al-Gazzar ו- Avicenna תיארו לראשונה את ההמלצות לטיפול בעששת אך גם הם בדומה לקודמיהם סברו שהגורם לעששת הנה תולעת השן . בשנת 1200 רופא מוסלמי אחר בשם Gaubari דחה את הרעיון של תולעת השן וטען כי למעשה תיאורית התולעת כמחולל עששת השן פסולה ואינה סבירה. ואכן מתקופת המאה ה-13 תיאוריה זו נזנחה על ידי הקהילה הרפואית האיסלמית ובהמשך גם על ידי הקהיליות הרפואיות האחרות באירופה ובעיקר על ידי אבי רפואת השיניים המודרנית. הצרפתי Pierre Fauchard.

רק בשנת 1887 הציע W.D. Miller הסבר להיווצרות עששת השיניים. לפי W.D. Miller בתהליך תסיסה של קרבוהידרטים חיידקים שהם תושבי חלל הפה מיצרים חומצה הממיסה את הרקמות הקשות של השן . מילר הצהיר... " "Dental decay is chemico-parasitic process תיאוריה זו כונתה chemico parasitic caries theory תרומתו הנכבדה של Miller בתוספת מחקריהם של G.V. Black אחד המדענים הבולטים ביותר ברפואת השיניים המודרנית ו- J.L. Williams ביססו את התיאוריה של עששת. גילוי של זני חיידקים מחוללי עששת על ידי Fernando E. Rodriguez Vargas. הבהירו את התמונה.

בעוד שהקדמונים ידעו מעט מאוד על מחלת העששת ויחסו את המחלה לשדים , לקללת אלוהים או לתולעים ועמדו מנגד חסרי אונים בפני הסבל האנושי , ההרס ואבדן המשנן והבריאות, הרי שכיום ידועים לנו גורמי המחלה, דרכי הטיפול במחלה ואף האמצעים למניעת המחלה.בנושאים אלה יעסוק מאמר זה.


עששת Dental caries, ריקבון שיניים הנה מחלה בה תהליך בקטריאלי הורס את הרקמה הקשה של השן (זגוגית- אמאייל, שנהב- דנטין ומלט- צמנט השן). קיים תמט הדרגתי מתקדם של רקמות אלה ונוצרת עששת ,ריקבון השן או "חורים" בשן. שתי קבוצות עיקריות של חיידקים אחראיות להתנעת התהליך להיווצרות העששת: Streptococcus mutans ו-Lactobacillus. אם מוקדי העששת נשארים ללא טיפול הסיבוכים כוללים כאב, זיהום, אבדן שיניים ובמקרים חמורים אף מוות. כאמור עד עצם היום הזה העששת הנה המחלה השכיחה ביותר . קריולוגיה Cariology הנו המדע העוסק בחקר וטיפול במחלת העששת. עששת השיניים נגרמת על ידי חיידקים יוצרי חומצות הגורמים להרס רקמת השן על ידי חומצה הנוצרת בתהליך תסיסה של עמילן וסוכרים (סוקרוז, פרוקטוז וגלוקוז). הרקמה הקשה של השן מכילה מינרלים שנפגעים על ידי החומצה הלקטית. כידוע במהלך החיים מדי יום ביומו השן עוברת בקביעות תהליכי דמינרליזציה - ורמינרליזציה בהתאם לסוגי המזון (כמות הסוכרים) ותדירות האכילה( מספר הארוחות ליום)


התמונה מדגימה את האיזון העדין בין תהליך הדמינרליזציה לבין תהליך הרמינרליזציה

אולם כאשר הpH של אזור שטח פני השן יורד אל מתחת ל- 5.5 pHתהליך הדמינרליזציה גובר, נגרם אבדן המינרלים בזגוגית השן והשן נפגעת מבלי שניתן לתקן את הנזק על ידי תהליך הרמינרליזציה. תהליך הדמינרליזציה גובר עם צריכה מרובה של סוכרים בתדירות גבוה והפחתה בקצב הפרשת הרוק. כידוע הרוק מכיל מרכיבים החיוניים לתהליך הרמינרליזציה, לרוק היכולת לנטרול החומצות ושטיפת הפה. כאמור אבדן המרכיב המינראלי של מעטה השן הוא השלב הראשון להיווצרות העששת.

תמונה המדגימה את התהליך המולטיפקטוריאלי של היווצרות עששת


חיידקים +    סוכר = חומצה      + שן = עשש

= += +

ארבעה גורמים חיוניים להתפתחות העששת : שן, רובד חיידקים, ומזון לחיידקים (סוכר הנו המזון המועדף על חיידקים יוצרי עששת) וזמן. חיידקי הרובד cariogenic מתסיסים את הסוכרים ויוצרים חומצות הרובד. חומצות הרובד פוגעות בשן ויוצרות דמינרליזציה של רקמות השן וכך מתפת ת העששת. כפי שמתואר בתמונות. אין העששת פוגעת בצורה זהה בכל האנשים הדבר תלוי בהרגלי היגינה אישיים, מבנה השיניים, תזונה, קצב הפרשת הרוק, היכולת של הרוק לנטרל חומצות הרובד, ועוד. עששת יכולה לפגועה בכל משטחי השן החשופה לחלל הפה אך לא נפגע שורש השן שמעוגן בתוך העצם.

בחלל הפה מגוון רחב של חיידקים אך רק מעטים גורמים לעששת. ה- Streptococcus mutans הנוnon-motile Gram positive cocci בקוטר של 0.5-0.75 מיקרומטר. חיידקים אלה מתיישבים ומתרבים על פני שטח השן, הם מייצרים מהסוכרוז פוליסכרידים בלתי מסיסים המאפשר הצמדות לשטח החלק של השן, הם מתסיסים את הסוכרים ומייצרים חומצה לקטית. ה- Lactobacilliהנו חיידק gram positive, non-spore forming rods , שבאופן נורמאלי מהווה רק חלק קטן מהרובד,אינו חשוב בהנעת תהליך העששת אך חשיבותו גדולה בהמשך התהליך. הזנים המעורבים הם:Lactobacillus acidophilus, Actinomyces viscosus, Nocardia spp. Streptococcus mutans הם החיידקים המעורבים ביותר. החיידקים מצטברים סביב לצווארי השיניים והחניכיים בתוך שכבה דביקה בצבע לבן-צהוב המכונה רובד חיידקים או plaque המשמש כביופילם.רובד החיידקים נוטה להצטבר תוך 20-28 שעות. באזורים מסוימים יש הצטברות גדולה יותר של רובד החיידקים מאשר באזורים אחרים כמו בחריצים בשטח לעסי של שיניים אחוריות או אזור שמתחת לנקודות מגע בין השיניים.

כאמור, חיידקים של הפה הופכים גלוקוז, פרוקטוז, וסוכרוז לחומצות כגון חומצה לקטית באמצעות תהליך גליקוליטי המכונה תסיסה. חומצות אלה כשבאות במגע עם שן יכולות לגרום לדמינרליזציה שלמעשה גורמת להמסת המינרלים של זגוגית השן. התהליך הנו דינמי והפיך על ידי ניטרול חומצות על ידי הרוק, שטיפות פה, פלואורידציה, ותיקון הפגמים על ידי רמינרליזציה. אם הדמינרליזציה נמשכת זמן רב וגורמת להפחתה ניכרת של תכולת המינרלים כך שיש גם פגיעה במטריקס האורגני נוצר חלל בשן.

התדירות של חשיפת השן לחומצות אורגניות מגדילה את הסיכון לעששת.אחרי אכילת חטיף החיידקים מייצרים חומצות מהסוכרים ומפחיתים את דרגת ה- pH אומנם עם חלוף הזמן הרוק מנטרל את החומציות וה- pH חוזר לנורמה. השן מושפעת מאוד מהתדירות של חשיפת השן למתקפות החומצה. אם הדיאטה עשירה בסוכרים תהליך העששת יכול להתחיל תוך ימים בודדים מרגע בקיעת השן..הפלואורידים מעכבים את תהליך. עששת בין שינית. בשן קבועה חודרת את הזגוגית במהלך של כ – 4 שנים לעומת זאת, עששת בשורשי השיניים מתקדמת מהר יותר מזו שבכותרת השן..תהליך זה מהיר פי 2.5 בשורש לעומת כותרת במיוחד בדיאטה עשירה בסוכרים והיגיינה גרועה

חרירים וחריצים הנם מבנים אנטומיים בהם הזגוגית יוצרת כפל פני השטח לתוך השן. החריצים נוצרים בזמן ההתפתחות אך לא תמיד שטח פני הזגוגית מתמזג וכך נוצרים מקומות בהם יכולה להתפתח העששת. החריצים ממוקמים לרוב על פני השטח הסגרי של הטוחנות ובחלק הפלטינלי של השיניים החותכות העליונות.

החרירים הנם שקעים זעירים הממוקמים בעומק החריצים לדוגמא בשטח הסגרי או באספקט הבוקלי החיצוני של השיניים הטוחנות. לרוב החרירים והחריצים מכל הסוגים מקשים על ניקוי השן ומהווים אתר שכיח להתפתחות העששת. למרות שהשטח הסגרי של השיניים מהוה רק 12.5% מכלל פני שטח השיניים הרי כ- 50% ממוקדי עששת מתפתחים בחלק הסגרי. בקרב הילדים עששת של חרירים וחריצים מהווה 90% מכלל העששת. הסיבה לכך הנו הקושי הרב בזיהוי עששת החרירים והחריצים והריקבון מתקדם במהירות לשכבות עמוקות של השן לתוך השנהב ומוך השן. העששת יכולה לתקוף גם משטחים חלקים של השן כגון: אזורים בין שיניים המכונים אזורים proximal , אזור שורש השן או כל שטח חלק אחר של השן. בתמונה החץ מצביע על עששת באזור בין שיני proximal caries.

תאור סכמטי של תהליך היווצרות העששת


עששת באזורים בין שיניים קשה ביותר לגילוי שכן לא ניתן לאבחן בה על ידי הסתכלות או מישוש בעזרת מחדר ודרוש צלום רנטגן כדי לגלות מוקדי עששת אלו. עששת בין שינית נוצרת לרוב מתחת לנקודת מגע בין השיניים הסמוכות. לפי קלסיפיקציה של Black עששת בין שינית בין מלתעות וטוחנות הנה Class II ואילו בשיניים קדמיות מסווגת כ- Class III.


עששת של שורשי השיניים נחשבת כעששת על פני שטח החלקים של השן והנה שלישית בשכיחות הופעתה. עששת השורש נגרמת בעיקר לאחר נסיגת החניכיים כאשר השורש נחשף לחלל הפה. כאשר הבריאות הפריודונטאלית טובה אין זה סביר כי שורשי השיניים יפגעו מעששת שכן במקרים אלה לא ימצא רובד החיידקים על פני השורש. אומנם מלט השורש (cementum ) שמכסה את פני השורש , נתקף על ידי דמינרליזציה ב-pH 6.7 (לעומת 5.5 pH הדרוש לתחילת דמינרליזציה של זגוגית). קל יותר לעצור את העששת של שורשי השיניים מאשר של זגוגית שכן המלט מספח יותר טוב את הפלואורידים. עששת שורשי השיניים מופיעה בשכיחות הגבוהה ביותר באזורים פומיים (קרוב ללחי), ובסדר יורד באזור בין שיני,ו אזור לשוני. מבחינת השיניים טוחנות תחתונות נפגעות ביותר ואח"כ בסדר יורד מלתעות תחתונות, חותכות עליונות, שיניים אחוריות עליונות וחותכות תחתונות. לפי Black, Class V הוא אזור חלק של שטח פני השן באזור החניכיים בחלק הפומי או הלשוני הנתקף בעששת בעיקר באנשים עם כמות גדולה של רובד חיידקי ותזונה קריוגנית. הסיווג האחרון בקלסיפיקציה של Black הנו Class VI המיוחס לשיניים עם פגיעה באזור להבי של שיניים קדמיות ובקצה התלולית בשיניים אחוריות.

קצב התקדמות עששת מוגדר על ידי עששת חריפה כאשר קצב התקדמות הוא מהיר ביותר ואילו עששת כרונית מוגדרת על ידי קצב התקדמות איטי. עששת משנית מכונה עששת אשר הופיע באזור שהיה בעבר נגוע בעששת וטופל אך ניתקף בשנית. עששת משנית מופיעה בדרך כלל בשולי שחזורים דנטאליים כגון כתרים סתימות. עששת נעצרת arrested caries הנו נגע בשן שעבר דמינרליזציה אך עבר גם רמינרליזציה לפני שנגרם הרס ניכר. הפלואורידים יעילים בתהליך הרקלציפיקציה.

גורמי סיכון

סוגי מזון המכילים סוכר , משקאות ממותקים כגון קפה, תה, משקאות קלים בנוכחות רובד חיידקים מעלים את החומציות. גם חטיפים המכילים סוכרים, עוגות, שימורי פירות ממותקים אינם תורמים להפחתה בצריכת הסוכר. עדיפים חטיפים בריאים כגון: פופקורן, בייגלה, קרקרים, בוטנים, פירות טריים , דגנים ללא סוכר , לחם, וירקות. פירות יבשים ומיצי פירות מגבירים את שכיחות העששת. בנוסף לנזק שיכול להיגרם מצריכת הסוכרים יש גם להימנע מצריכה מוגזמת של סוגי מזון המכילים חומצות והסיבה היא שחשיפה מוגזמת וממושכת של השיניים לחומצות תגרום נזקים . הטבלה המוצגת מדגימה את דרגת החומציות של סוגי מזון מסוימים.

חומר נבדק

דרגת pH

חומצה של סוללה

0.5

אבקת לימון

1.5

לימון

2.2

קולה

2.3

מלפפון חמוץ

3.4

מיץ תפוזים

3.5

מים

6.0

חלב

6.5

סודה לאפיה

12

גורמי הסיכון להופעת העששת דומים כך גם שלבי ההתפתחות שבדרך כלל מתחילים באזורי דמינרליזציה בעלי מראה של כתם לבן white chalky appearance אשר מתפתחים ממוקד קטן לנגע עם הרס נרחב.


החצים מורים על אזורי דמינרליזציה בעלי מראה של כתם לבן

מוקד חדש התחלתי של עששת לא בהכרח יזוהה על ידי האדם שנפגע. הסימן הראשון יהיה בדרך כלל כתם לבן על פני שטח השן שנגרם על ידי תהליך הדמינרליזציה של זגוגית השן. עם התקדמות הדמינרליזציה הנגע יהפך לחום ייווצר חלל בתוך השן. בשלב זה התהליך הוא בלתי הפיך והרקמה הקשה של השן נרקבת ומתרככת. כאשר העששת חודרת לשנהב מועברים זיהום וגירויים דרך הטובולי של דנטין למוך השן ומופיע כאב. הכאב מתגבר בקור, חום, מתוק. העששת גורמת גם לריח רע – רקבון מהפה. הזיהום יכול להתפשט מהשן לרקמות הסובבות את השן, לגרום לסיבוכים מסכני חיים כגון cavernous sinus thrombosis and Ludwig's angina.

עששת דוהרת מכונה באנגלית "Baby bottle caries" או Rampant caries זהו סוג של עששת הפוגעת בשיניים חלביות של ילדים צעירים. בדרך כלל נפגעות השיניים הקדמיות העליונות אך הפגיעה יכולה להיות גם ביתר השיניים. הסיבה לעששת דוהרת הנה הרגל של שתית נוזלים ממותקים במהלך היום וגם בעת שהילד הולך לישון. המושג Rampant caries מתייחס לעששת חמורה המתקדמת במהירות והורסת משטחי שיניים מרובות. תופעה זו נגרמת באנשים הסובלים מיובש פה, היגיינה אוראלית גרועה, וצריכה גבוה של סוכרים. אם עששת דוהרת מופיעה בעקבות הקרנות לצורך טיפול בסרטן באזור ראש צוואר היא מכונה אז radiation caries.


עששת דוהרת

במספר מחלות או הפרעות התפתחותיות שיני האנשים הלוקים במצבים אלה חשופות יותר לסכנה לפגיעה מעששת לדוגמא melogenesis imperfecta הפוגעת ב- 1:14000 איש.ומאופיינת בשיניים בהן אין כיסוי מלא של זגוגית או המבנה של הזגוגית לקוי. בשני המקרים השן פגיעה לעששת כי הזגוגית שלה אינה מספקת הגנה לשן. 96% מזגוגית השן בנוי ממינרלים ובעיקר ההידרוקסאפטיט נפגע בסביבה חומצית (ב- 5.5 pH מתחילה דמינרליזציה).שנהב ומלט השורש פגיעים יותר כי תכולת המינרלים קטנה יותר. שורש חשוף יכול לפתח עששת מהר יותר מכותרת השן המכוסה בזגוגית.. למבנה האנטומי של השן השפעה על סיכוי לפתח עששת כאשר יש ריבוי חרירים וחריצים ובמיוחד אם הם עמוקים עולה הסיכון לפתח עששת.כך גם אם נדחס מזון בין השיניים

מחלות הפוגעות ביכולת בלוטות רוק להפריש רוק גורמות לירידה בקצב הפרשת הרוק ומפחיתה את יכולת הניטרול של חומצות הנוצרות לאחר צריכת סוגי מזון מסוימים פועל יוצא של המצב עליה ניכרת בשכיחות העששת. דוגמאות לכך הנן מחלת סיוגרן, סכרת, סרקואידוזיס. תרופות כגון אנטיהיסטמינים, תרופות נוגדות דיכאון, מטילאמפטמינים- methylamphetamine, Tetrahydrocannabinolשהנו המאכיב הפעיל של חשיש גורמים להפחתה קיצונית של קצב הפרשת הרוק אשר בתוספת להזנחה של היגיינת הפה מוליכים לעששת מרובה. בנוסף לכך כ- 63% מהתרופות הנרשמות לחולים גורמות לתופעת לואי של פה יבש. הקרנות בחולי סרטן ראש צוואר גם הן פוגעות בבלוטות הרוק וירידה בקצב הפרשת הרוק מעלה את שכיחות העששת.

שימוש בטבק ללעיסה מגדיל את הסיכון לעששת בשל תכולה גבוהה של סוכרים במותגי טבק מסויימים. עישון טבק מהוה גם גורם סיכון למחלת חניכיים חשיפת שורשי השיניים והופעת עששת בשורשי השיניים.

אבחנה

העששת יכולה לתקוף משטחי שן שונים לעיתים באזורים הגלויים לעיין שקל לאבחן בבדיקה קלינית אך גם באזורים בין שיניים שאינם נגישים ואינם גלויים לעין בעת הבדיקה הקלינית של רופא השיניים. חשוב לציין שתנאי הבדיקה הקלינית חשובים ביותר לגילוי מוקדי עששת וכוללים בין היתר: תאורה טובה על ידי תאורה מתאימה, ניקוי ויבוש האזורים הנבדקים , שימוש במראה דנטאלית ומחדר. חשוב לציין שחלק מהחוקרים מזהירים משמוש במחדר בטענה שהמחדר יכול לגרום לפגיעה בשן בעיקר באזורים שעברו דמינרליזציה אך היה למקום פוטנציאל לרמינרליזציה ואילו המחדר יצר בלחץ של הרופא חלל ונזק בלתי הפיך שיתפתח בהמשך לעששת. בנוסף לכך עומדים לרשותו של רופא השיניים אמצעים אבחנתיים נוספים כגון תצלומי רנטגן, שיטת טרנס- אילומינציה, שימוש במכשור חדשני המפעיל טכנולוגיה של לייזר או אוזון. אמצעים אלה פרט לזיהוי מוקדי העששת עוזרים גם לעמוד את מימדי ההרס של רקמת השן ובמקרים רבים מאפשרים לרופא להחליט על דרכי הטיפול הדרושים.


תצלום החצים מורים על מוקדי עששת

מחדר דנטלי ומראה דנטלית


מכשיר דיאגנודנט לאבחון עששת             שימוש ב  Diagnodent לזיהוי מוקדי עששת

Electrical Conductance ECM Transillumination


טיפול

הרופא השיניים הראשון שמוזכר בדפי ההיסטוריה הנו Hesy-Re - רופא שיניים שחי כ- 2600 שנה לפני הספירה הנוצרית במצרים הקדומה. על קברו נכתב הגדול מכל אלה שטיפלו בשיניים ומכל הרופאים "Chief of the Toothers


הטיפול בעששת היה מושטת בעיקר על צמחים, כישופים, הקזת דם ועקירות שיניים. עקירת שן לרוב סיימה בהצלחה את בעיית הכאב והדלקת. ובאם לא נמצא בסביבה ספר- מנתח אז הנוצרים הקטולים פנו בתפילה לעזרת הפטרונית של רפואת שיניים Apolloniaהקדושה.

הפטרונית של רפואת שיניים Apolloniaהקדושה

כאמור, המקדח הדנטאלי קיים מזה כ- 9000 שנה. רופאי השיניים הקדמונים קדחו בשיניי המטופלים בעזרת קשת שהניע מקדח חד הממוקם בתוך ידית של עץ וכך יצרו קדח חור בשיניים שדרשו טיפול. חשוב לציין כי הטיפול בוצע ללא אלחוש שכן הרדמה הוכנסה לשימוש רק בשנת 1884 על ידי קרל קול Carl Kolle וזמן קצר לאחר מכן כימאי גרמני אלפרד אינהורן Alfred Einhorn פיתח תחליף לקוקאין שאינו ממכר בשם Novocaine ששמש כחומר הרדמה מקומית בניתוחים של חיילים פצועים וכמובן שמצא גם שימוש רב בתחום רפואת השיניים לצורך טיפול ועקירת שיניים

מכשיר לקידוח של רופא שיניים קדמוני פרסומת לטיפות קוקאין כנגד כאבי שיניים

בספרות מוזכרים כ- 62 סוגי צמחים המשמשים לטיפול בעששת . על פי האמור צמחים אלה מעכבים את החיידקים: Streptococcus mutans, Streptococcus oralis, Lactobacillus casei, Streptococcus sobrinus, Streptococcus sanguis, , Actinomyces odontolitycus, , Fusobacterium, Prevotella, Propioni bacterium ,Streptococcus cricetus, Porphyromonas gingivalis, Staphylococcus aureus

סילוק עששת הוא הכרחי שכן הריקבון יתקדם ויהרוס את השן הנגועה וידביק את השיניים הסמוכות. חייבים גם לטפל בשיניים עם שולי סתימות לקויות , או סתימות בולטות, שיניים סדוקות או שבורות אחרת החיידקים ושיירי מזון יחדרו לאזורים אלה ויהרסו שיניים נוספות.

טיפולים שונים מוצעים בהתאם למידת ההרס של רקמת השן במטרה לשקם את מבנה השן , תפקוד השן ואסטטיקה. אין כיום שיטה לרגנרציה של כמות גדולה של רקמת השן. מחקרים חדשניים מרמזים על אפשרות של שימוש בתאי גזע - Stem cells.לצורך תיקון רקמת השן הנגוע או לחלופין לצורך הצמחת שן חדשה במקום השן הנגועה. עד מועד פיתוח הטכנולוגיה המדעית של שימוש בתאי גזע ממליצים ארגוני הבריאות על מניעה , שיפור ההיגיינה של הפה, בחירה נכונה של הדיאטה, הפחתה ומניעת היווצרות מוקדי עששת חדשים.כאמור אפשר וניתן להפחית ואף למנוע לחלוטין היווצרות מוקדי עששת חדשים.

G.V.Black סווג את העששת ל-6 קטגוריות המכונות Class I - Class VI ראה טבלה בהמשך. הקלסיפיקציה נעשתה לפי מיקום, אטיולוגיה, קצב ההתקדמות, והרקמה שנפגעה. באמצעות הקלסיפיקציה מתקבלת הגדרת מצב מקצועית המתארת את מיקום וחומרת הפגיעה בשן הנגועה.

מיקום*

תיאור

קלסיפיקציה


חרירים וחריצים של השטח הסגרי של מלתעות וטוחנות

CLASS I

חריר בוקלי או לינגואלי של טוחנות

CLASS I

חריר לינגואלי של חותכות עליונות

CLASS I


אזור בין שיני(מזיאלי/דיסטלי) של מלתעות וטוחנות המערב יותר משני משטחים כגון: MO,DO,MOD,MODB

CLASSII


אזור בין שיני(מזיאלי/דיסטלי) של שיניים חותכות וניבים כגון ML,MB,DB,DL

CLASS III


אזור בין שיני (מזיאלי/דיסטלי) של שיניים חותכות וניבים הכולל גם את החלק הלהבי (אינציסלי) MIB, MIBL, DIB

CLASS IV


השליש הגינגיבלי (צווארי) של החלק הקדמי של השן

CLASS V


השליש הגינגיבלי (צווארי) של החלק לינגואלי של השן

CLASS V


הקצה הלהבי (אינציסלי) של שן קדמית

CLASS VI


קצה התלולית של שן אחורית

CLASS VI

*מסמן את מיקום מוקד העששת

רמינרליזציה של מוקד עששת קטן אפשרי בתנאים מירביים של היגינה ופלואורידציה.(ראה מכשיר אוזון שפותח לאחרונה לצורך זה)


pits Ozone Treatment of

טכניקה חדשה ומבטיחה של עיקור חרירים וחריצים באמצעות אוזון הבולמת התפתחות עששת ומאפשרת רמינרליזציה חשובה ביותר לצורך מניעה מוקדמת. דרושים מחקרים נוספים.

אולם אם ההרס רב רק טיפול יכול לעצור את תהליך ההרס שנגרם על ידי העששת ולהציל את השן. בדרך כלל טיפול מוקדם יחסוך בהוצאות ובכאב. ניתן להשתמש בהרדמה מקומית וסדציה נשימתית בעזרת "גז הצחוק". ניתן להשתמש גם באמצעים נוספים להפחתת כאב וחרדה בזמן הטיפול.הטיפול כולל סילוק הרקמה הנמקית ומילוי השן בחומרים משחזרים להחזרת תפקוד ואסטטיקה. לצורך כך כיום משתמשים בחומרים כגון: אמלגם, חומרים מרוכבים, חרסינה, זירקוניה, זהב, ושגשושות מתכות אחרות. כאשר ההעדפה היא לחומרים בצבע השן לקבלת אסטטיקה מירבית. כאשר ההרס רב ומגיע עד מוך השן יש צורך בטיפול שורש ובכיסוי השן עם כתר. כתר בנוי בדרך כלל על בסיס מתכת או זירקוניה עם ציפוי של חרסינה.


שן עם שחזור אמלגם החצים מורים על הרס ניכר ופגיעה במוך השן

כאמור אם הרס השן מתקדם מאוד וקיימת פגיעה במוך השן דרוש טיפול שורש ושיקום השן בעזרת כתר. במהלך טיפול שורש מסלקים את מוך השן הכולל רקמה עצבית וכלי דם מנקים את התעלות מזיהום וממלאים את תעלות השורש בחומר הנקרא "גוטה פרקה". השן מאבדת חיות אך לאחר שחזור מתאים היא יכולה להשאר בפיו של המתרפא משך שנים רבות .

במקרים קיצוניים דרושה עקירת שן לסילוק שן שלא ניתן לשקם


מניעה

עששת הנה מחלה מולטיפקטוריאלית מורכבת אחד הגורמים החשובים להתפתחות המחלה הנה רמת ההיגיינה של המתרפא.אם המתרפא מקפיד על היגיינה טובה לא ייווצר רובד החיידקים על פני שטח השן. שמירה על היגיינה טובה דורשת חינוך, מוטיבציה ותחזוקה להשגת שיתוף פעולה. שינוי בהרגלי תזונה ויצירת הרגלי אכילה בריאים דהיינו הפחתת גורמי סיכון על ידי הימנעות מצריכת סוכרים ואכילת מזון בריא המורכב מירקות ופירות טריים, משקאות ללא חומצות וסוכרים,דגנים, בשר ודברי חלב.במינון ותדירות נכונים יועילו במניעת צריכה מופרזת של סוכרים ובמניעת מוקדי עששת חדשים.


יש לעשות כל מאמץ למנוע הדבקה של הילודים בחיידקים קריוגניים.בעיקר ה-Streptococci Mutans . הדבקה זו נגרמת על ידי האם או המטפלת שמעבירה את החיידקים מפיה לתינוק באמצעות נשיקות או כלי אוכל בזמן טעימה של מזון התינוק על ידי המטפל והעברת הזיהום לפיו של התינוק. לפי כך יש להימנע מנשיקות בפיו של התינוק והעברת דברי אוכל או כלי אוכל מפי המטפל לפיו של התינוק. תקופת ההדבקה הראשונית הנה בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק ככל שההדבקה הראשונית מוקדמת כך עולה הסיכון לעששת.

לעיסת גומי לעיסה המכיל קסיליטול מעכבת את ה-Streptococci Mutans . זהו אמצעי טוב למניעת עששת ובמיוחד על ידי האם הצעירה או המטפלת של הרך שנולד.

מומלץ לצחצח שיניים אחרי כל ארוחה להשתמש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים. במקרה שלא ניתן לצחצח רצוי ללעוס גומי לעיסה ללא סוכר במשך 20 דקות לאחר כל ארוחה. לעיסת גומי לעיסה ללא סוכר מגבירה את קצב הפרשת הרוק ב- 300%, ועל ידי כך משפרת את יכולת ניטרול החומצות, שטיפת הפה מחיידקים ושאריות מזון, ומספקת את החומרים הדרושים לרמינרליזציה של השן. כמו כן הפעולה המכנית של לעיסת גומי לעיסה משירה את שאריות המזון ורובד החיידקים מפני שטח השיניים.

לאחרונה (נובמבר 2010) פרסמה המועצה המדעי, של הסתדרות לרפואת שיניים בישראל מסמך חשוב שמהווה נייר עמדה של ועדת ההסכמה בנושא פלואורידציה בישראל מסמך זה נכתב על ידי טובי המומחים בתחום זה בישראל אושר על ידע מליאת המועצה המדעית ומהוה מסמך חשוב ביותר לצורך הכוונה והדרכה של ציבור רופאי השיניים, ציבור המטופלים ואף הרגולטור קרי אנשי משרד הבריאות. נייר העמדה מהווה מסמך חשוב בכל נושא הפלואורידציה בישראל וכדאי ללמוד אותו ולנהוג על פיו. ניתן לעיין בנייר העמדה בנושא פלואורידים ברפואת שיניים לפי הכתובת: www.ida.org.il .


חיסון כנגד עששת פותח ונוסה בחיות כבר ב- 2004. נסויים ראשונים באדם החלו בשנת 2006 אך טרם עבר את האישורים המתאימים כדי להכניסו לשימוש רחב ובכך להדביר את אחת המחלות הזיהומיות השכיחות.

לסיכום:

· יש לסלק לחלוטין רובד חיידקים ממשטחי השיניים על ידי צחצוח שיניים פעמיים ביום בעזרת האביזרים כגון מברשת שיניים, חוט דנטאלי וקיסמי שיניים

· רצוי להשתמש בשטיפות מי פה שהומלצו על ידי רופא השיניים

· יש להשתמש במשחת שיניים המכילה פלואוריד ובמקרה הצורך לפי המלצת רופא השיניים להשתמש בפלואורידים

· יש לבקר את רופא השיניים כל 6 חודשים לבדיקה תקופתית ולבצע טיפולים נחוצים על פי המלצת הרופא

· טפול מקצועי של רופא או שיננית להסרת אבנית והדרכה לגהות הפה מומלצים לפחות פעמיים בשנה

· איטום חרירים וחריצים מומלץ בעיקר במתרפאים צעירים

שתף תוכן זה